דַּיָּין

דַּיָּין, דַּיָּןm. (b. h.; דון) judge, generally at the same time lecturer, spiritual leader. Snh.7b. Sabb.10a; a. fr.Pl. דַּיָּינִים, דַּיָּינִין. Snh. l. c. כלי הד׳ the judges implements (stick, strap ). B. Bath.51a דַּיָּינֵי גולה the judges of the Diaspora (Karna a. Samuel; v. Snh.17b). Keth.XIII, 1, V. גְּזֵירָה; a. fr.Fem. pl. דַּיָּינוֹת. Koh. R. to II, 8 דיינים זכרים וד׳ נקבות male judges and female judges (leaders; Yalk. ib. 968 דַּיָּנִין … ודַּיָּנִין נקבות).